בלנד, סינגל אוריג'ין, ומה שביניהם

ההבדל העיקרי בין טעמי הקפה מתחיל בראש ובראשונה בזן ממנו מופקים הפולים שמהם מכינים את המשקה. קיימים שני זנים עיקריים של פולים שבהם משתמשים בתעשיית הקפה:

הסוג הנפוץ ביותר הוא הערביקה: פולי קפה משובחים המופקים מצמחי קפה שגדלו באקלים טרופי, בגובה רב, בתנאי טמפרטורה ולחות מדויקים ביותר. פולי ערביקה מגיעים בדרך כלל ממדינות כמו אתיופיה, תימן, חצי האי ערב, וכן הודו, קולומביה, ברזיל, פנמה, מקסיקו, גואטמלה ועוד מדינות ביבשת אמריקה. התנאים המורכבים לגידול ולקציר מכתיבים תג מחיר גבוה יותר, ופולי הערביקה מעניקים למשקה טעמים פירותיים מיוחדים מורכבים ומעניינים, המלווים במרירות עדינה.

הסוג הנפוץ השני של פולי קפה הוא הרובוסטה, פולי קפה אלה מופקים מצמחים שגדלו בתנאים פחות מורכבים: בגובה נגיש יותר, בתנאי לחות וטמפרטורה נוחים יותר. למעשה הרבה יותר פשוט לגדל פולי קפה מזן רובוסטה, ולפיכך מחירם נמוך יותר. פולי רובוסטה גדלים בדרך כלל במדינות כמו וייטנאם, אינדונזיה, הודו, וברזיל, והם מעניקים לקפה חוזק, מרירות וקרמה עשירה.

ערביקה ורובוסטה הם שני זני הבסיס – אבל זאת רק ההתחלה. העובדה שתנאי גידול שונים יוצרים הבדלים משמעותיים במאפיינים של הפולים מאפשרת יצירה של אינספור אפשרויות להפקת משקאות קפה שונים מבחינת טעם, גוף, אפטר טייסט, ארומה, קרמה ועוד.

אם ניקח את אותו זן של פולי קפה ונגדל במקומות שונים בעולם, נניח באתיופיה ובתימן, ואז נפיק מהם קפה בדיוק באותו אופן - נקבל שני ספלי קפה שונים. זאת בזכות הבדלי הטמפרטורה, הגובה, הלחות ויתר תנאי הגידול בין החלקות שבהן גדלו הפולים.

ואם נרצה לשחזר בדיוק את אותה חוויית קפה של ספל מסוים שנהנינו ממנו? נוכל לעשות זאת אם נשתה ספל קפה שהוכן מפולים שצמחו באותם תנאי גידול בדיוק. זהו הסינגל אוריג'ין: פולי קפה שהגיעו מאותה המדינה, ולרוב גם מאותה חלקה.

סינגל אוריג'ין מיועד לחובבי קפה שהתחברו לפרופיל הטעמים, הגוף והארומה של קפה מסוים, ורוצים ליהנות מאותו קפה משובח שוב ושוב. יחד עם זאת, ברוב המקרים לטעמיו יש נוכחות חזקה יותר בהשוואה לבלנד, לדוגמה, שכן בכל לגימה נמצאים מאפייניו היחודיים של המקור שממנו הגיע הקפה. מי שמתחבר אליו בדיוק כמו שהוא, יהנה ממנו מאוד.

ומי שלא מתחבר? הוא יכול לנסות לאזן את הטעמים באמצעות ערבוב של פולי הקפה עם זן אחר, לקבלת תערובת פולים המכונה בלנד – וזהו כבר פתח לעולם חדש של אפשרויות מלהיבות.

כאמור, בלנד הוא תערובת של יותר מסוג אחד של פולי קפה. לרוב (אם כי לא בהכרח) - יהיה זה שילוב של שני הזנים הנפוצים שצוינו לעיל: ערביקה ורובוסטה. יכולים להיות למשל בלנדים שבהם יש 70% ערביקה ו-30% רובוסטה, בלנדים שבהם יש 80% ערביקה ו-20% רובוסטה וכן הלאה.

התערובת מאפשרת למאפיינים של הסוגים השונים להשלים זה את זה, להשתלב זה בזה וליצור איזונים חדשים ומעניינים, לרוב מעודנים ומאוזנים יותר. ככל שהיחסים בין הזנים בתערובת משתנים, ובתלות בארצות המקור של הפולים, בשיטות העיבוד ובתנאי הגידול השונים, כך משתנה ומתרחב מנעד מורכבויות הטעמים, האפטר טייסט, הגוף, הארומה ובעצם חוויית לגימת הקפה כולה.

אם המונח 'בלנד' מתייחס לתערובות קפה הכוללות כמה זנים, הרי שבשנים האחרונות ניכרת בתעשיית הקפה ובקרב חובבי הקפה עלייה בביקוש לתערובות המכילות פולי קפה מזן אחד בלבד. כלומר, לא יחסים שונים של ערביקה ורובוסטה, אלא כמה סוגים של ערביקה; כגון בלנד המכיל פולי ערביקה משלוש מדינות שונות: אתיופיה, פנמה וברזיל, למשל.למה ליצור תערובת חד-זנית? הדבר דומה לסלט פירות שמורכב מכמה סוגים של אותו פרי. ברור שאם נחתוך ונערבב בננות ותפוחי עץ נקבל סלט פירות מעניין עם מגוון טעמי פירות – אבל גם אם נחתוך ונערבב שלושה סוגים של תפוחי עץ, זהו עדיין סלט פירות: אמנם כולו מבוסס על תפוחים, אבל כזה שנהנה משילוב של מתקתקות, חמצמצות וקשת של צבעים מרהיבים.

זהו ההיגיון ביצירת תערובת מסוגים שונים של אותו זן קפה: שילוב של טעמים וניחוחות של פולים מאותו זן, שגדלו בתנאים שונים ועובדו בשיטות שונות – לכדי ספל קפה שמשלב את המאפיינים של כולם.